טבריה שוכנת לחופו המערבי של אגם הכינרת בקו הרוחב 47″ 32. בתחום שיפוטה – רצועת חוף לאורך 7.7 ק”מ ושטח שיפוטה 10,846 דונם. טבריה, מבחינה גיאוגרפית, הינה חלק מאזור הגליל התחתון המזרחי, המתאפיין בקער גדול, המתחיל בעמק בית-שאן ונמשך צפונה עד קרבת דמשק. הקער הופרד ע”י העתקם, אשר יצרו גושים מוטים, שלכל אחד מהם אזור רמתי המסתיים כלפי צפון מזרח במתלול העתק משופע.
הרמות הבזלתיות הנפרדות אחת מרעותה ע”י העתקים קשתיים הן:
- רמת כוכב – המוקפת בצפונה בהעתק קשתי החודר לגליל התחתון דרך נחל תבור ומגיע עד לעמק כסולות.
- רמת כפר תבור (סירין) – מסתיימת בצפון מזרח בהעתק קשתי החודר דרך נחל יבניאל.
- רמת יבניאל – פוריה – מוגבלת בצפון מזרח בהעתקים העוברים את טבריה ואת בקעת ארבל והחודרים לבקעת בית נטופה.
הרמות תבור- יבניאל-פוריה, מכוסות במרבית השטח בזלת, המכונה “בזלת הכיסוי”. סוג כזה של כיסוי נפוץ ביותר גם בצד המזרחי של הכינרת על פני רמת הגולן. זו שכבת בזלת שהתפרצה בזמן הפליוקן וגילה 3.1 – 3.7 מיליון שנים.
באזור המערבי צפוני של הכינרת ניתן למצוא גושים מורמים עשויים סלעי גיר ודולומיט מתקופת הקרטיקון: גוש חמי טבריה, גוש תל רקת (פוליה) וגוש טבחה. גושים אלה גובלים במשקעים צעירים מאוד של תצורת הורדוס בזלת הכיסוי ומשקעים אלוביאלים (חומרי סחף צעירים המכסים סלעים מתקופות קדומות יותר) מגיל ההלוקן.
באזור זה, בדומה לחלקים אחרים של בקע הירדן, המכונה גם כשבר הסורי אפריקאי, אופייניות שלוש תופעות שמקורן בגורמים טקטונים: מציאותם של מעיינות חמים ועשירים במינראלים, רגישות ססמית (רעידות אדמה) ושטחי הבזלת שהוזכרו לעיל. היסטוריים אנו למדים על 14 רעידות אדמה שהתרחשו באזור מאז יסודה של העיר טבריה, אחדות קטלניות ביותר. ברעידת האדמה שהתרחשה ב-1 בינואר 1837 נהרסו חומות העיר טבריה ורבים מבנייניה. כ-700 מתושבי העיר מצאו את מותם וכמעט כל הרובע היהודי נהרס. גם ישובים נוספים ניזוקו באותה רעידת אדמה, צפת סבלה אבדות בנפש וברכוש אף יותר מטבריה.
המרקם העירוני של טבריה
העיר טבריה בנויה בשלושה מפלסי גובה שונים:
- המפלס התחתון – שגובהו כ- 200 מ’ מתחת לפני הים, כולל את המרכז המסחרי והתיירותי של העיר. האזור התיירותי נמצא ברובו בשטח שהיה בעבר העיר העתיקה של טבריה והוא כולל את הטיילת, המדרחוב, בתי המלון והמסעדות ברח’ הבנים, האזור המסחרי של רחוב הגליל, אזור התעשייה והשכונות הותיקות (מווריס, אחווה, שיכון א’) נכללות גם במפלס זה.
- מפלס הביניים – גובהו כ-100 מ’ ועד לגובה פני הים, כולל את השכונות הותיקות קרית שמואל, דון יוסף נשיא, רמת כנרת, שיכון עובדים, רבי עקיבא וקירית משה (שלבים א,ב,ו-ג).
- המפלס העליון – מתנשא לגובה 120-240 מ’ מעל פני הים, כלומר 450 מ’ מעל פני ים כינרת. למפלס זה נוספו שכונות חדשות בשנים האחרונות והוא כולל את שכונת רמת אגוז (שיכון ד’), שיכון ג’, פלוס מאתיים, רמת טבריה (שלבים א,ב,ג) שכונת בנה ביתך שלב ד’, מורדות טבריה שלבים א,ב, ונוף כנורות. סך הכל נוספו כ- 1500 יחידות דיור במפלס זה.