 העיר טבריה שוכנת על הגדה המערבית של הכינרת.
בתחום שיפוטה – רצועת חוף של 7.7 ק"מ ושטח שיפוטה 10846 דונם.
שיוך מונציפאלי: מחוז צפון, נפת כנרת.
מספר התושבים: 45,000 נפש.
במאות השנים האחרונות נעשו בעיר שני ניסיונות לחדש את היישוב היהודי בטבריה: נסיונו של הרב חיים אבולעפיה, נחל הצלחה, וכך הקדימה העיר טבריה את חידוש ההתיישבות היהודית כ-150 שנה לפני העלייה הראשונה.
העיר קיבלה מעמד של עיריה בימי השלטון העותומני, בשנת 1877. באותה השנה קיבלו מעמד זה שבע ערים נוספות, לרבות ירושלים.
העיר היתה הראשונה , מבין הערים המעורבות, אשר שוחררה בזמן מלחמת השחרור, בט' בניסן תש"ח (15/4/48), והוקם בה שלטון עברי.
בעיר נמצאים, לפי המסורת, קברים של אבות האומה וחכמיה ואתרים היסטוריים המהווים תמרורים בתולדות א"י.
עם סיום מלחמת השחרור התגוררו בטבריה כ-5,500 תושבים והיום מגיע מספר תושביה לכ- 45,000 .
סמל העיר  בתחילת שנות ה-50, עם הגידול המואץ של טבריה, עלה הצורך בעיצוב סמל ליישוב.לעיר היה סמל שהופיע על החותמת הרשמית של העירייה עוד מתקופת המנדט הבריטי (משנות ה-30),
הסמל המוכר התחיל "להתגלגל" עד לעיצובו הסופי בשנת 1950 (תש"י).
בשנת 1957 (תשי"ז) נבחר סמל העיר, בעיצובו הנוכחי.
הסמל נותן ביטוי לכינרת, למעיינות מי המרפא בחמי טבריה, לעיר העתיקה ולעיר החדשה.
גלגולו של סמל העיר טבריה
המכתבים הבאים ממחישים את הגלגולים השונים שעבר סמל העיר טבריה עד לעיצובו הסופי:
- גלגול ראשון
- גלגול שני
- גלגול שלישי
- גלגול רביעי
סמל זה הופיע על גבי החותמות והמסמכים הרשמיים
של עיריית טבריה עד שנת 1957
|
גיאוגרפיהטבריה שוכנת לחופו המערבי של אגם הכינרת בקו הרוחב 47" 32. בתחום שיפוטה – רצועת חוף לאורך 7.7 ק"מ ושטח שיפוטה 10,846 דונם. טבריה, מבחינה גיאוגרפית, הינה חלק מאזור הגליל התחתון המזרחי, המתאפיין בקער גדול, המתחיל בעמק בית-שאן ונמשך צפונה עד קרבת דמשק. הקער הופרד ע"י העתקם, אשר יצרו גושים מוטים, שלכל אחד מהם אזור רמתי המסתיים כלפי צפון מזרח במתלול העתק משופע.
הרמות הבזלתיות הנפרדות אחת מרעותה ע"י העתקים קשתיים הן:
רמת כוכב – המוקפת בצפונה בהעתק קשתי החודר לגליל התחתון דרך נחל תבור ומגיע עד לעמק כסולות.
רמת כפר תבור (סירין) – מסתיימת בצפון מזרח בהעתק קשתי החודר דרך נחל יבניאל.
רמת יבניאל – פוריה - מוגבלת בצפון מזרח בהעתקים העוברים את טבריה ואת בקעת ארבל והחודרים לבקעת בית נטופה.
הרמות תבור- יבניאל-פוריה, מכוסות במרבית השטח בזלת, המכונה "בזלת הכיסוי". סוג כזה של כיסוי נפוץ ביותר גם בצד המזרחי של הכינרת על פני רמת הגולן. זו שכבת בזלת שהתפרצה בזמן הפליוקן וגילה 3.1 – 3.7 מיליון שנים.
באזור המערבי צפוני של הכינרת ניתן למצוא גושים מורמים עשויים סלעי גיר ודולומיט מתקופת הקרטיקון: גוש חמי טבריה, גוש תל רקת (פוליה) וגוש טבחה. גושים אלה גובלים במשקעים צעירים מאוד של תצורת הורדוס בזלת הכיסוי ומשקעים אלוביאלים (חומרי סחף צעירים המכסים סלעים מתקופות קדומות יותר) מגיל ההלוקן.
באזור זה, בדומה לחלקים אחרים של בקע הירדן, המכונה גם כשבר הסורי אפריקאי, אופייניות שלוש תופעות שמקורן בגורמים טקטונים: מציאותם של מעיינות חמים ועשירים במינראלים, רגישות ססמית (רעידות אדמה) ושטחי הבזלת שהוזכרו לעיל. היסטוריים אנו למדים על 14 רעידות אדמה שהתרחשו באזור מאז יסודה של העיר טבריה, אחדות קטלניות ביותר. ברעידת האדמה שהתרחשה ב-1 בינואר 1837 נהרסו חומות העיר טבריה ורבים מבנייניה. כ-700 מתושבי העיר מצאו את מותם וכמעט כל הרובע היהודי נהרס. גם ישובים נוספים ניזוקו באותה רעידת אדמה, צפת סבלה אבדות בנפש וברכוש אף יותר מטבריה.
המרקם העירוני של טבריה
העיר טבריה בנויה בשלושה מפלסי גובה שונים:
המפלס התחתון – שגובהו כ- 200 מ' מתחת לפני הים, כולל את המרכז המסחרי והתיירותי של העיר. האזור התיירותי נמצא ברובו בשטח שהיה בעבר העיר העתיקה של טבריה והוא כולל את הטיילת, המדרחוב, בתי המלון והמסעדות ברח' הבנים, האזור המסחרי של רחוב הגליל, אזור התעשייה והשכונות הותיקות (מווריס, אחווה, שיכון א') נכללות גם במפלס זה.
מפלס הביניים – גובהו כ-100 מ' ועד לגובה פני הים, כולל את השכונות הותיקות קרית שמואל, דון יוסף נשיא, רמת כנרת, שיכון עובדים, רבי עקיבא וקירית משה (שלבים א,ב,ו-ג).
המפלס העליון – מתנשא לגובה 120-240 מ' מעל פני הים, כלומר 450 מ' מעל פני ים כינרת. למפלס זה נוספו שכונות חדשות בשנים האחרונות והוא כולל את שכונת רמת אגוז (שיכון ד'), שיכון ג', פלוס מאתיים, רמת טבריה (שלבים א,ב,ג) שכונת בנה ביתך שלב ד', מורדות טבריה שלבים א,ב, ונוף כנורות. סך הכל נוספו כ- 1500 יחידות דיור במפלס זה. |
תולדות העיר טבריה העיר טבריה, שנקראה על-שם הקיסר טיבריוס, נוסדה ע"י הורדוס אנטיפס, בנו של המלך הורדוס, בשנת 20 לסה"נ, היא נועדה להיות בירת ממלכתו של הורדוס אנטיפס. בשנת 61 לסה"נ סופחה טבריה לתחומי ממלכתו של אגריפס השני.
בפרוץ המרד הגדול (67 לסה"נ) בוצרה טבריה בחומות, והללו ניצבו על תילן אף לאחר כניעת העיר לפני חילות הרומאים.
טבריה היתה חלק ממלכתו של אגריפס השני, עד מותו בשנת 96 לסה"נ. משעברה טבריה לידי שלטון רומי, בשנת 100 לסה"נ, היא נהנתה מן השגשוג שציין את האימפריה כולה. באמצע המאה ה-2 לסה"נ, לאחר מרד בר-כוכבא, טוהרה העיר מטומאת קבריה ע"י רבי שמעון בר-יוחאי, ובכך נתכשרה למושבם של תלמידי חכמים. בשלהי המאה ה-2 העתיק רבי יהודה הנשיא את מושבו מציפורי לטבריה.
עתה הועתקו מציפורי לטבריה מוסדות ההנהגה של העם היהודי: תחילה הסנהדרין בראשות רבי יוחנן, ואחר כך הנשיאות בראשות רבי יהודה נשיאה.
בטבריה הקים רבי יוחנן את "בית המדרש הגדול", מסורת היא שבמוסד זה, הנזכר תכופות בספרות חז"ל, נערך רובו של התלמוד הארץ ישראלי (תלמוד ירושלמי). משנעשתה טבריה לבירתו של העם היהודי בארץ ובתפוצות הייתה לה תקופת פריחה ממושכת. חכמי טבריה עשו אותה כעיר של תורה ודעת.
במאה השישית הוקמה בטבריה ישיבת ארץ ישראל, יורשת הסנהדרין בהנהגה . בתקופה זו, תקופת הגאונים, פרחו בטבריה אסכולות של פייטנים ודרשנים, ולצדם סופרים ומנקדים. שיטת הניקוד העברי, המקובלת עד ימינו – "ניקוד טברייני" – קרויה על שם העיר.
ציוני דרך בתולדות העיר
כיבוש טבריה בידי חילות המוסלמים היטיב עם העיר, טבריה נקבעה לבירתו של "מחוז הירדן" ("גונדי אורדון") ושימשה מרכז שלטון ומינהל חשוב. אף תחת השלטון המוסלמי היו רוב אוכלוסיית העיר יהודים, ולצדם מיעוט של קהילה נוצרית גדולה למדי ומיעוט קטן יותר של מוסלמים.
749 -בתקופת השלטון המוסלמי נפגעה טבריה פעמים אחדות ברעשי אדמה קטלניים. הנודע בהם – "רעש שביעית" – התחולל בשנת 749 לסה"נ. ההרס שנגרם בעטיו ניכר היטב בכל אתרי החפירות בעיר ובסביבתה.
במהלך המאה ה-10 סבלה טבריה, כארץ ישראל כולה, מפשיטות חוזרות ונשנות של צבאות כובשים וחבורות נוודים.
1033 - פגע בטבריה רעש אדמה נוסף, שהחריב מבנים רבים.
חרף הפגיעות נשמר מעמדה של טבריה כבירת הגליל, עד כיבושה בידי הצלבנים.
1099 - טנקרד מפקד צבא הכיבוש, כבש את טבריה כבירת "נסיכות הגליל", שתחומה הקיף בקירוב את תחומי "מחוז הירדן" בימי שלטון המוסלמים.
חומות טבריה שוקמו, ובצפונה של העיר הרומית ביזנטית נבנתה מצודה גדולה, שמסביבה התרכזו התושבים, בתהליך זה ניטש שטחה המיושב של העיר עד אז, ונוצר גרעין לצמיחתה של טבריה החדשה בימינו.
1187 - כיבוש טבריה ע"י המוסלמים. לאחר הקרב בקרני חיטין, נפלה העיר בידי צאלח א-דין, והיא הייתה בשלטון מוסלמי איובי עד שנת 1240, אז חזרו טבריה והגליל כולו לשלטון צלבני קצר ימים.
1247 -נפלה העיר בידי חילות הממלוכים, ומאז נשלטה בידי המוסלמים ברציפות, עד כיבושה של ארץ ישראל ע"י הבריטים (1917-1918). בפרק זמן ממושך זה סבלה העיר פגעים רבים: התערערות הביטחון, רעב, מגיפות ורעשי אדמה.
1564 - חידוש הישוב היהודי בטבריה ביוזמתם של דון יוסף נשיא ודונה גרציה. חומות העיר הצלבנית חודשו, בראשונה על ידי נציגו של דון יוסף נשיא, יוסף איבן ארדייט, ושנית על ידי ד'אהר אל עומר.
1745 - הקים בנו של ד'אהר, צ'ולייבי, מצודה על גבעה מצפון-מערב לעיר הצלבנית.חלקים מן החומה ומגדליה, וכן המצודה, עודם ניצבים על תילם.
1833 - שיקום החומות על ידי אברהים פחה, מושל מצרים.
1837 – רעש אדמה קשה פוגע בעיר וביושביה וגורם להרס החומות
1913 - ראשית בנייתה של העיר טבריה החדשה עם הקמתה של שכונת אחווה, השכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות.
1920 - - הוקמה שכונת קרית שמואל באזור המצודה.
1934- פקד את העיר שיטפון עז, שבעטיו נהרסו חלקים מן העיר העתיקה.רשויות המנדט הבריטי שיקמו את העיר וסללו רחובות שתי וערב במתכונת חדשה.
1948 - במלחמת הקוממיות היתה טבריה העיר המעורבת הראשונה ששוחררה והוכרז בה שלטון עברי ב-ט' בניסן תש"ח, 19/4/1948, ארבעה ימים לאחר קום המדינה. |
קברים עתיקים בעיר
רבי מאיר בעל הנס - גדול התנאים בדור הרביעי, תלמידו החשוב ביותר של ר' עקיבא. נטל חלק חשוב בסידור המשנה.
קברו נמצא בסמוך למרחצאות חמי טבריה. - לאתר קבר רבי מאיר בעל הנס לחץ כאן
רבי עקיבא (בן יוסף) – גדול התנאים, היה מופת בחייו, רב הפעלים בתורה ובמעשים ובמותו על קידוש השם.
פעל במאות ה-2-1 לסה"נ, קברו נמצא במדרון המערבי ליד השכונה הנקראת על שמו.
רמח"ל (1747-1707) – רבי משה חים לוצאטו, מקובל ומשורר נודע, נחשב לאבי הספרות העברית החדשה, נפטר בשנת 1747 בעכו ולפי המסורת נקבר בטבריה סמוך לקברו של רבי עקיבא.
רבי חייא - תנא, מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא, עלה מבבל והתישב בטבריה במאה השלישית לסה"נ, לצד קברו קבורים לפי המסורת שני בניו יהודה וחזקיה. הקבר נמצא בסמוך לשכונת קרית משה.
קברי האמוראים - "תלמידי דרב של כל בני הגולה..."
רבי חננאל ורבי ברונא הם אמוראים בבליים בדור השני, תלמידיו של רב ומוסרים בשמו, יחד עימם מוזכר גם רבי יוחנן (בר נפחא), גדול אמוראי א"י בדור השני, יסד בית מדרש בטבריה, שבו לפי המסורת נחתם התלמוד הירושלמי, ידוע שנפטר בשנת 279 לסה"נ. קברי האמוראים נמצאים בסמוך לשכונת רווקיה.
רבי כהנא (השני) – אמורא בבלי בדור השני, עלה לא"י והתיישב בטבריה, במחיצתו של רבי יוחנן. מערת רב כהנא נמצאת במעלה ההר. כשנכנסים בשער בית המלון הולידיי-אין, עוברים בצד קבר ירמיה וממשיכים מעט למעלה.
רבי ירמיה – מגדולי אמוראי א"י בדור השלישי והרביעי, יליד בבל שעלה בימי נעוריו לא"י, והיה מראשי חכמי הדור, כנראה, לעת זקנתו, היה גם ראש ישיבת טבריה. קברו נמצא בסמוך לחמי טבריה, מרחק 25 מ' משער בית המלון הולידיי-אין.
קבר האמהות - יוכבד אמו של משה, ציפורה אשתו, מרים אחותו, אלישבע אשת אהרון הכהן, זלפה ובלהה. מסורת קבורתם של האמהות בטבריה קיימת דורות רבים. קבר האמהות נמצא בסמוך למלון פרדייז-שרתון.
רבי יוחנן בן זכאי - גדול התנאים מהדור הראשון, חי בסוף ימי הבית השני עד השנים הראשונות אחרי החורבן. קבור בטבריה לצד מכלול הקברים שבחצר הרמב"ם.
הרמב"ם (1204-1138) - רבי משה בן מימון, גדול הפוסקים בכל הדורות, פילוסוף ואיש מדע חשוב בימי הביניים ובדורות הבאים, נפטר במצרים בשנת 1204 וציווה לקברו בטבריה "כי שם קברי ישראל מפורסמים".
רבי מימון בן יוסף – אבי הרמב"ם, מגדולי דורו ובעל השפעה. לפי המסורת נפטר בשנת 1166 ונקבר במחיצת בנו.
רבי דוד (בן אברהם) הנגיד (1300-1212) – נכדו של הרמב"ם. שימש נגיד של קהילות מצרים, סוריה וא"י, לפי המסורת נקבר ליד סבו.
רבי ישעיה הלוי הורוביץ (1630-1565) - הידוע בכינוי "השל"ה הקדוש", קיצור שם חיבורו הידוע "שני לוחות הברית". רב ידוע, מקובל וממעצבי המוסר היהודי בעת החדשה, נפטר בטבריה בשנת 1630 ונקבר לצד קבר הרמב"ם. |
אתרים היסטוריים הר ברניקי
נקרא כך ע"ש ברניקי, אחותו של אגריפס השני, שטבריה סופחה לתחומי ממלכתו בשנת 61 לסה"נ.
בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בפסגת ההר נחשפה כנסיה מהתקופה הביזנטית (מאה 6 לסה"נ), שפעלה ברצף עד התקופה הצלבנית (מאה יב' לסה"נ). כמו כן, נמצאו על הפסגה קטעים של החומה הביזנטית באורך 10 מ', ובכל אחד מהקצוות מגדל רבוע. המגדלים והחומה בנויים אבני בזלת מסותתות היטב.
הבזיליקה הרומית
נבנתה במאה ה-2 כמבנה ציבורי חילוני, שנועד לתכליות שונות בחיי המינהל והמשפט של העיר והוסבה, במאה ה-6 לערך, לכנסיה נוצרית.
שוק מקורה
שוק עירוני מקורה שהוקם במאה ה-6 לסה"נ.
הקרדו
רחוב העמודים המרכזי שחצה את טבריה במקביל לחוף. רוחבו המשוער היה 12 מ' לערך ואורכו כ-400 מ'.
התיאטרון
רובו עדיין מכוסה שכבות סחף ורק חלק מפינתו הצפונית מזרחית נחשף עד כה, לכן קשה לשבוע מתי הוקם בדיוק. על-פי אבני הבנייה הגדולות ואיכות סיתותן נראה כי זמן הקמתו הוא במאות ה-2 וה-3 לסה"נ.
התיאטרון לא נזכר במקורות שנכתבו אודות טבריה, בספרי יוסף בן מתתיהו מוזכר קיומו של היפודרום בעיר ובספרות חז"ל נזכר "אצטדיון". יתכן שמקורות אלו מתכוונים למקום אחד.
בית המרחץ
בית המרחץ של טבריה הקדומה, נמצא סמוך לקרדו ולשוק, על פי מיקומו נראה שהיה זה בית המרחץ המרכזי של העיר, הוזכר לעיתים בספרות חז"ל. מתוארך למאה ה-4 לסה"נ וכנראה שימש ברציפות עד תחילת המאה ה-12.
בית הכנסת בחמת
בית הכנסת עבר שינויים רבים במהלך התקופות, בשל רעידות אדמה רבות שפקדו את האיזור והרסו אותו כמעט עד היסוד. בשלב הקודם נבנה בית הכנסת במאה ה-3 לסה"נ כמבנה רבוע שכוון לירושלים, פנים המבנה חולק לארבעה מרחבים ע"י שלושה טורי עמודים, שרידים נוספים מעידים על כך שלבית הכנסת הייתה גם קומה שנייה. בשלב השני לבנייתו, ראשית המאה ה-4, עוטר בית הכנסת ברצפת פסיפס מרהיבה, שבמרכזה עיטור גלגל המזלות עם דמותו של הליוס, אל השמש הפגאני. בחלקיה האחרים של הרצפה מופיעים עיטורים יהודיים כגון: ארון קודש ומנורות המקדש וכן תיאורי לולבים, אתרוגים ומחתות קטורת. כתובות ההקדשה המופיעות ברצפה כתובות ביוונית ובארמית והן מוקדשות לבוני בית הכנסת, במיוחד מתנוסס שמו של סוורוס – אישיות שעמדה בראש ההנהגה החילונית של העם היהודי באותם ימים. בשלב השלישי שונו מימדי המבנה לחלוטין, בית הכנסת נבנה במתכונת בזיליקה, גדול מאוד ביחס לקודמו. לאחר כיבוש הארץ בימי הערבים, נפגע שוב בית הכנסת ובתהליך השיקום לא הוכנסו בו שינויים מרחיקי לכת. לאור שרידי המבנה נראה ששימש עד המאה ה-11 לסה"נ.
בית המדרש של ר' יוחנן
שרידים של מבנה ציבור מלבני שנחשפו לרגלי מצוקיו של הר בריניקי (ליד המכון לטיהור שפכים) מעלים השערה שזהו בית מדרשו של ר' יוחנן (בר נפחא), שהוקם בתחילת המאה ה-3 לסה"נ ובו נערך רובו של התלמוד הארץ ישראלי (התלמוד הירושלמי).
אמת בריניקי
מאר המים של טבריה העתיקה, נמצא ליד המבואות הדרומיים של טבריה, (בכניסה לבית העלמין). אורכו 32 מ' ואוחבו 9.6 מ', קירותיו נשתמרולגובה 3 מ' מעל פני השטח. אל המאגר הועברו מי מעיינות מנחל יבניאל באמצעות אמת מים שלאורכה הותקנו פתחים מיוחדים דרכם הוזרמו מים אל בתי המרחץ ומתקני מים אחרים בעיר הרומית ביזנטית.
הפארק הארכיאולוגי
ליד מלון נהר הירדן נמצא הפארק ובו מצויים שרידים ארכיאולוגיים של בית כנסת מהמאה ה-6 לסה"נ מעליו נבנה מבנה גדול שהיה חלק ממכלול הבניינים בעיר הצלבנית. ון מזרחי של הפארק מצויים שרידים ארכיאולוגיים של בית מגורים ובו מקווה טהרה, כנראה חלק מרובע מגורים יהודי מהתקופה הביזנטית שהשתרע בחלקה הצפוני של טבריה עד חומת העיר הביזנטית.
החומה והמצודה של טבריה
החומה הנראית כיום בנוייה על תוואי החומה הצלבנית והיא נבנתה בשנות ה-20 של המאה ה-18 ע"י השליט הבדווי דהאר אל עומר, ביצוריו של דהאר עמדו לו כנגד סולימאן אל עזם, פחת דמשק, שניסה לכבוש את טבריה בשנת 1742. ר דהר אל עומר לעכו וקבע אותה כבירתו, משל בנו בטבריה ובנה על הגבעה הצפונית את המצודה.
מלון טבריה
(כיום אכסניית מיוחס) בית המלון המודרני הראשון שנבנה בטבריה בסוף המאה הקודמת ע"י ריכרד גרוסמן, נוצרי ממוצא גרמני שווצרי.
המרכז הסקוטי
הוקם כבית חולים ע"י ד"ר דויד טורנס, רופא סקוטי צעיר שהגיע לטבריה בסוף המאה הקודמת, בית החולים פעל עד שנת 1950, אח"כ הוסב למחלקת יולדות של בית החולים שוויצר, בשנת 1960 הוסב המקום לבית הארחה סקוטי וכך הוא משמש עד היום. |
בעקבות לוחמי תש"ח בטבריה כאמור, עד 1948 היתה טבריה עיר מעורבת, יהודים וערבים חיו בה יחד, רוב תושבי טבריה גרו בשטח שבין החומות, חלקם גרו בשכונות מגורים גם מחוץ לחומות.
סיור בעקבות לוחמים
המערכה לשחרור העיר טבריה תש"ח, 1948
מוקדים מרכזיים במסלול הלחימה במערכה:
תחנה מס' 1
בית סית' מחפוזה. המיקום – בתחילת רח' הצנחנים.
הבניין שימש כמפקדת הכוחות הערביים.
בתאריך 16/4/48 בשעות הלילה, פוצץ הבניין ע"י המחלקה היבניאלית שהגיעה למקום לאחר שכבשה את הכפרים הערביים הקטנים שהיו על ההר.
תחנה מס' 2
שכונת ג'וב אלבן. שכונה ערבית מחוץ לחומות העיר. חלשה על בתי העיר העתיקה ועל גגותיה הציבו עמדות ירי שהיוו איום אסטרטגי.
תחנה מס' 3
מצודת העיר.
המצודה נבנתה במאה ה-18 ע"י דאהר אל עומר.
במלחמת תש"ח שמשה המצודה את ערביי טבריה כמחסן נשק ועמדת ירי.
תחנה מס' 4
מלון טיבריאס – אכסניית הנוער ע"ש "מיוחס".
המלון שימש את הצבא הבריטי. כשעזבו הבריטים את הארץ, עבר הבניין לידי הערבים ובכך שלטו על הכניסה הצפונית של טבריה ועל הדרך לישובי הצפון. סמו את הדרך לצפון והיה צורך בפעולה מיידית לשחרור ישובי הצפון. בתאריך 17/4/48 כבש הפלמ"ח את המלון וטיהר את הרחוב היורד לכנרת.
תחנה מס' 5
בית מזומן ברח' הירקון.
דרך רחוב הירקון ניתן היה להיכנס ברכב לעיר העתיקה.
בתאריך 9/4/48 נכנס לעיר רכב משוריין להביא אספקה, בצאתו המתינו לו הערבים ופתחו באש מעמדות שהיו משני צידי הכביש. אנשי המשוריין ניצלו תודות לתושייתו של נער שהשליך רימונים על העמדה מעל גג בית.
תחנה מס' 6
בית חכם רבנו (מלון קיסר)
כאן עמד ביתו של ראש הקהילה היהודית. לאחר שכל תושבי טבריה פונו מבתיהם, התבצרה כאן בבית זה מחלקה בת 25 חברים שתפקידה היה להחזיק עמדות בעיר העתיקה.
תחנה מס' 7
בית כנסת בעיר העתיקה.
בית הכנסת העתיק "עץ חיים" ע"ש ר' חיים אבולעפיה, מחדש הישוב היהודי בטבריה ובית הכנסת "הסניור" שנבנה שנתיים לאחר רעש האדמה שהחריב את העיר.
אזור בתי הכנסת היה מרכז חייהם של יהודי טבריה והעיר העתיקה.
תחנה מס' 8
על הטיילת, אזור בתי הקפה.
הקשר עם המחלקה הנצורה בעיר העתיקה נותק והדרך אל מחוץ לעיר הייתה בדרך הים. בליל 12/4/48 יצא אחד הלוחמים (משה ג'ינו) בשחייה לעבר מלון "גלי כנרת", שבו ישבה מפקדת ההגנה, להודיע על מצב הנצורים. בשובו הביא עמו ציוד חיוני ותחמושת. כמו כן, בתאריך 16/4/48 הגיעה תגבורת של לוחמים שיצאה בסירות מעין גב לכיוון המחלקה הנצורה.
תחנה מס' 9
הכניסה הדרומית לעיר.
הערבים שלטו על היציאה הדרומית מהעיר ובתיהם נבנו צמוד לקיר החומה. הישוב היהודי מחוץ לחומה סבל מקרבתו לשער הדרומי ששלט על המעבר לעמק הירדן.
תחנה מס' 10
העמדה ע"י מלון גלי כנרת
הדרך לעמק הירדן הייתה בשליטה מלאה של כוחות ההגנה, אך מדרום לכנרת שכנה העיירה הערבית העוינת סמך שהיא צמח. הפחד מפני פלישה לארץ חייב הקמת עמדות תצפית והגנה.
תחנה מס' 11
אנדרטת השחרור ברח' הגליל.
במקום מוצבת אנדרטה עם תותח ששימש את הלוחמים במערכה לשחרור העיר.
אנדרטה זו מציינת את המערכה לשחרור העיר ואת מלחמת העצמאות. |
|
אודות טבריה
